פסיכולוגיית העצמי

פסיכולוגיית העצמי

לאחר שנים רבות בעבודתי כמטפלת, מצאתי בפסיכולוגית העצמי בית תיאורטי. המושגים התיאורטיים התחברו לעשייה שלי בעבודתי עם אנשים, והם מהווים השראה מתמדת המאירה את העשיה הטיפולית שלי.

אסכולה זו, אותה הגה ויסד היינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי יהודי יליד וינה אשר חי בארה"ב ופעל במחצית השנייה של המאה העשרים, הכניסה לתיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית שינוי מהותי.

פסיכולוגיית העצמי השיבה את האמונה בטוב הבסיסי שבאדם , השואף תמיד להתממש , לעיתים חרף הכשלים והסבל הבלתי נמנע שהם לעיתים מנת חלקו בעולם.

מתוך האמונה בטוב שבאדם והרצון להבין לעומק את החוויה האישית של כל אדם, מצאתי בכלים ובשפה המייחדת את פסיכולוגית העצמי, את דרכי המקצועית. מושגים כמו אמפתיה, הקשבה קרובת חוויה, הבנה והסבר, הרצון להוות זולתעצמי מתאים לכל מטופל, דרבנו אותי להעמיק וללמוד עוד מהתיאוריה ולנסות ליישמה בטיפולים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים.

אני מאמינה שיש למטפל את האפשרות להיות בעמדה סובייקטיבית חוויתית בראיה שלו את המטופל והיכולת לוותר על האובייקטיביות ועל הצורך לנסות לנתח את הנפש כמטרה טיפולית. המטרה שלי היא לאפשר לאדם לחוות את החוויה הנפשית במלואה, כפי שלא התאפשר לו עד כה מסיבות שונות, חלקן תולדת חסכי עבר וחלקן בשל חוסרי ההווה. השילוב המתמיד של עמדה סובייקטיבית והקשבה אמפתית קרובת חוויה מאפשרים למטופל לחוות חוויה מתקנת המתניעה את צרכי העצמי להתפתחות ובניית עצמי מגובש יותר. היעד ההתפתחותי האנושי, לפי פסיכולוגיית העצמי, הוא לצמוח כאדם בעל עצמי יציב – קוהסיבי, לכיד. קוהוט הדגיש את המרכזיות של היחסים עם האחר כהסבר לעיצוב האישיות, ופיתח את המושג "עצמי" , המתגבש באינטראקציות עם אנשים המגיבים בהתאם לתחושות פנימיות להן זקוק כל אדם המתפתח בנקודת זמן נתונה. קוהוט כינה זאת "תיפקודי זולתעצמי" וראה בטיפול אפשרות להתמקד ביחס לעצמי המוחלש ובהיענות לצרכי העצמי שתוסכלו בעבר. תחושת עצמי חיובית מתאפיינת בהרגשה של לכידות וגיבוש, בתחושת המשכיות לאורך זמן ובטיפוח עצמאות ויוזמה, ויוצרת מגמות של חיוניות והערכה עצמית בריאה.

תפקידו של המטפל הוא, לדעתי, לנסות ולהיכנס לעולמו הפנימי של המטופל דרך אמפתיה והיענות מתאימה לצרכים שלו. קוהוט תיאר שלושה צרכים מרכזיים להם זקוק כל אדם בתחילת חייו ובשלבים שונים של התהליך הטיפולי:

בהתייחסות נדירה למדיי לנושא הזוגיות והנישואים , כותב קוהוט בהערת שוליים בספרו "כיצד מרפאת האנליזה":

..." נהגתי להתלוצץ במשך שנים כי "נישואין טובים הם כאלה שבהם בכל זמן נתון רק אחד מבני הזוג משוגע"... רק עתה , מכל מקום, בעזרת הבנת פסיכולוגיית העצמי ,אני יכול לתפוס את משמעות הבדיחה שלי. האמת שהיא מרמזת עליה היא שנישואין טובים הינם כאלה שבהם אחד מבני הזוג נענה לאתגר של מילוי פונקציות הזולתעצמי ,שהעצמי הלקוי זמנית של בן הזוג זקוק להן ברגע מסויים."

ומי יכול, פוטנציאלית ,להיענות לצרכיו של אדם בהדהוד אמפתי מדוייק יותר מאשר בן/בת הזוג בנישואים?


שיקוף (Mirroring) – למטפל תפקיד מתפעל שהמטופל זקוק לו בנקודת הזמן הנוכחית כדי להתפתח. במקור, זוהי פונקציה הורית מוקדמת, בה ההורה מתלהב ומעודד את הילד על ביצועיו ומעניק לו חיזוק חיובי דרך הכרה. כל אחד צריך מירורינג, גם כאנשים מבוגרים!

אידיאליזציה (Idealizing) -מטופלים צריכים לפעמים לראות את המטפל ואת הטיפול בעיניים ובאור מאדיר, לחוות חוויה של התקשרות למישהו חכם, טוב לב ורב עוצמה. החוויה המרכזית שבתגובת האידיאליזציה היא היותו חלק משלם גדול וחשוב יותר. חשיבותן של חוויות מוקדמות האומרות התמזגות עם מקור נערץ של כוח, ביטחון ורוגע מצביעה על תפקידן המרכזי של תגובות ההרגעה והעידוד מצד דמויות מטפלות בהשגת שילוב אינטגרטיבי של מצבי רגש הכוללים חרדה, פגיעות וסבל. מכאן יצמחו השאיפות, הערכים, האידיאלים.

תאומות - ( Twinship) הצורך בתאומות, ממקם את המטפל בעמדה שמזכירה אח בוגר, פונקציה שהמטופל מתחבר למטפל דרך דימיון משותף, הזדהות וחיקוי, לעיתים אפילו דימיון פיזי. נוכחות זולתעצמי של תאומות מספקת תחושה של שייכות ותחושה שעולמו הפנימי של המטופל ניתן להבנה. לשם התפתחות בריאה, זקוק האדם הן לעצמי גרנדיוזי, הן לזולתעצמי אידיאלי והן לתחושה של דימיון, ואדם המצליח לגבש בתוכו את כל שלושת המרכיבים האלה, יצליח לפתח עצמי מגובש.

Share by: